פסק-דין בתיק ב"ל 10078-10

1.         התובע, תושב כפר אדומים, עובד בירושלים, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.2.08 בשעה 5:00 לפנות בוקר (להלן: התאונה) בסמוך לצומת אשדוד. האם היה הוא בדרכו לעבודה אותה עת? האם יש להכיר באירוע כתאונת עבודה? זו השאלה שבה אנו צריכים להכריע בתובענה דנן.

2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן קרות התאונה בה נפגע התובע פגיעת ראש קשה ובין היתר איבד את זכרונו. לפני התאונה עבד התובע כעצמאי בתחום האינסטלציה בעבודות פרטיות ועם חברות ביטוח, בין היתר, קבוצת שחר. התובע נהג בטנדר והוא נפגע על ידי משאית.

3.         התובע, כאמור, איבד את זכרונו בקשר לאירועים בשבועיים שקדמו לתאונה. לטענתו בלילה שקדם לתאונה נסע לתל אביב, ככל הנראה, להביא חשבוניות לחברת הביטוח (קבוצת שחר). כדרכו עת נסע לתל אביב, יצא לבלות עם חבר מהמילואים - אבי כהן (להלן: החבר). השניים יצאו לבלות במועדון, חזרו לאחר שתיה לביתו של כהן ולאחר שינה קצרה יצא התובע והחל לנסוע ברכבו עד שאירעה התאונה בשעה 5:00 בצומת אשדוד. לטענתו נסע לכיוון ירושלים אך טעה במחלפים של איילון ועלה על הכביש המוביל דרומה - כביש 20 חלף כביש מספר 1. בשל הדמיון בכבישים נוכח בטעות רק בשלב מאוחר ואז ביכר להמשיך דרך צומת אשדוד לירושלים. סמוך לצומת אשדוד אירעה התאונה.

            לטענת המל"ל מדובר בגרסה לא סבירה. התובע יצא מתל אביב. התאונה אירעה סמוך לצומת אשדוד, מה שמצביע על כי מגמת נסיעות היתה דרומה ולא מזרחה - לירושלים. בכל אופן מדובר בסטייה של ממש. לא זו אף זו, התאונה אינה תולדה של סיכוני הדרך.

4.         התובע העיד וכך גם מר אלי מלאך, שהיה עד לתאונה; כן העידו חברו מר אבי כהן, גב' אורטל קייקו, מר עוזי זלצמן, מר אמין סביתיאן, מר זוהר תמימי ואשתו של התובע גב' שרית חן. התובע ביקש להביא גם עדות של "מומחה" מטעמו מר ברמן מאיר, אך הואיל והדברים נשוא "חוות דעתו" לא היו ענין למומחיות, נדחתה בקשתו. נציין כי הדברים שבחוות הדעת הינם הענין אליו אנו נדרשים ומדובר בסברא בתחום שאינו מומחיות.

הכרעה

5.         נקדים ואומר כי עדויות התובע ועדיו עשו עלינו רושם מהימן. יחד עם זאת, בשים לב לנטל ההוכחה במקרה זה, נראה שאין מנוס לדאבוננו מלדחות התביעה. כל התביעה מבוססת על השערות וסברות ולא ניתן לומר כי התובע הוכיח כנדרש את תביעתו.

6.         ישנן מספר עובדות שאינן במחלוקת, והן כי התאונה אירעה בצומת אשדוד וכי שעת התאונה היתה 5:00 בבוקר.

7.         נבחן תחילה את סדר וצורת עבודתו של התובע בדרך כלל. מהראיות עולה כי התובע עבד באזור ירושלים. התובע היה אינסטלטור עצמאי. לתובע היו שני פועלים שעבדו עמו מספר שנים, עד התאונה: סביתיאן ותמימי. מעדויות השלושה עולה כי התובע היה מגיע מביתו שבכפר אדומים לעבודה בשעה 6:30 או מאוחר יותר. עדות התובע היתה שבדרך כלל הגיעה ב-6:30 והיה יוצא מהבית ב-6:00 (פרוטוקול, עמ' 9 שורות 19-21). אף אשתו העידה כי היה יוצא מביתו שבכפר אדומים בשעה 6:00 ויוצא לכיוון משרדו שבירושלים (פרוטוקול עמ' 17 שורה 24). נציין כי בהודעה לחוקר (נספח ו' לתצהירו בעמ' 4 שורות 10-13) סיפר שהיה אמור לפגוש את הפועלים בין 7:00 ל-8:00. הפועלים היו מגיעים בשעה 7:00-8:00, והם העידו כי התובע היה מגיע לעבודה בשעה 6:30-7:30 (פרוטוקול עמ' 7 שורות 9-16). הוא היה מסדר את העבודה ושולח אותם לאתרים בהם תכנן שיעבדו לפי ההזמנות שהיו. מר זלצמן שהיה מספק לו עבודה העיד אף הוא כי היה נפגש עם התובע לאחר השעה 8:00 (עמ' 2 שורות 13-18).

8.         הואיל והתובע עבד עם חברות ביטוח ובין היתר עם קבוצת שחר, היה עליו לנסוע למשרדים, שהיו פתוחים 24 שעות, בתל אביב, בתדירות של אחת לחודש לערך, להביא ניירות עבודה ומסמכים, והתשלום שולם לו בהתאם.

            עת נסע לתל אביב היה נוהג, לאחר שמסר המסמכים בחברת הביטוח, לצאת לבלות עם חברים, ולעתים לן אצלם (פרוטוקול עמ' 11 שורות 16-21), ולמחרת היום היה חוזר לירושלים.

9.         באשר ליום שקדם לתאונה, העידה גב' אורטל מחברת הביטוח שחר כי התובע היה אצלה בלילה, והביא לה מסמכים שונים. מר אבי כהן העיד כי באותו לילה הלך לבלות עם התובע והם חזרו ב-1:00-2:00 לפנות בוקר וכי התובע לן אצלו, כפי שעשה פעמים קודמות. כבעבר, התובע יצא עוד לפני עלות השחר מהדירה. לאחר זמן מסוים נודע לו שבדרכו נפגע התובע בתאונת דרכים קשה. מר כהן לא ידע לומר בוודאות לאן ומתי התובע נסע הואיל והוא המשיך לישון.

10.        כאמור לדידנו יש קושי במקרה זה כיוון שהתובע, בשל הפגיעה, איבד את הכרתו ואת זכרונו ביחס לאירועים בשבועיים קודם לתאונה. בנסיבות אלה, כל שיכול הוא להעיד על שגרת עבודתו והתנהלותו. יחד עם זאת, בשגרה זו לא מצאנו שהגיע לצומת אשדוד בשעה 5:00 בבוקר. ממצא זה אינו מתיישב עם ההתנהלות הרגילה שלו ואף לא עם הגרסה באשר להתנהלותו בבוקר התאונה לפיה היה בדרכו לעבודה בירושלים.

11.        נציין כי אנו נוטים לקבל את הטענה לפיה מי שאינו גר בגוש דן ואינו בקיא בדרך עלול לטעות ובמקום לעלות על הכביש לירושלים, לעלות על כביש המוביל דרומה לכיוון אשדוד - כביש 20 ואח"כ כביש 4. יחד עם זאת יש בדרך אפשרות לתקן הטעות. מעיון במפה (שהיא בגדר ידיעה שיפוטית) ניתן לראות בבירור כי ניתן לחזור חזרה באמצעות פניה במחלף יבנה. יש לזכור כי התובע היה נהג מיומן. עבודתו אצל לקוחות שונים חייבה אותו לנסוע מדי יום ללקוחות שונים ו"להסתדר" בדרכים. התובע לא פעל כמצופה ולא תיקן הטעות.

12.        נציין כי בגרסת הטעות בדרך יש קושי. גרסה זו הינה סברה שבאה לנסות וליתן הסבר להימצאות התובע בצומת אשדוד. אופי עבודתו של התובע מחייב אותו לנסוע ללקוחות שונים באזור ירושלים. התובע רגיל, אפוא, לנסוע בדרכים. התובע טען כי אצל חברו, אבי כהן, לן מספר לא מועט של פעמים (פרוטוקול עמ' 23 שורות 7-8). התובע טען כי בעבר טעה בתל אביב. התובע הזכיר כ-7 מקרים. יש להעריך שלאחר 7 מקרים שבהם טעה יהיה האדם זהיר יותר וטעויות העבר יילמדו על ידו. יתר על כן מדובר בדרך שאותה עשה עשרות פעמים. אם כן קשה לראות כיצד טעה שוב ושוב וכיצד לא תיקן הטעות. נציין כי התובע, בהתייחסו לטעויות בנהיגה שהיו לו בתל אביב רבתי, ציין שבדרך כלל הטעויות היו בתוך תל אביב ולא במחלפי תל אביב או איילון (פרוטוקול עמ' 14 שורות 14-15, 21-24). נציין כי אף לאחר הטעות הראשונה ולאחר שלא תיקן הטעות במחלף יבנה, המשיך התובע לנסוע לאשדוד ובמחלף אשדוד ירד לכיוון אשדוד, במקום לפנות לכיוון צומת בני דרום במחלף עצמו, כמפורט במפה שהוגשה לנו וסומנה (נ/1). דרך זו עשויה להצביע על כי לא מדובר בטעות אלא מדובר בנסיעה בכיוון מסוים כאשר יעדה לא התברר לנו.

13.        הקושי הגדול מבחינת גרסת התובע הינו השעה בה אירעה התאונה. אין חולק כי התאונה אירעה בשעה 5:00. ענין זה ברור מתיק המשטרה. התובע הגיע למשרד בד"כ בשעה 6:30, כאמור, אם כי הכי מוקדם שהגיע היה בשעה 6:00 (פרוטוקול עמ' 12 שורות 4-11). נניח שהתובע התכוון להגיע בשעה 6:30 בבוקרו של אותו יום. בשעות אלה די לצאת מתל אביב בשעה 5:30-5:45 לכל המוקדם, כדי להיות בירושלים בשעה 6:30. מן המפורסמות שבשעות אלה אין עומס בכבישים ודרכי הגישה מהירות ופתוחות. מדוע, אפוא, התובע, שהלך לבלות לילה לפני כן עד השעות הקטנות של הלילה, יצא בשעה 4:15 לערך? הרי יכול היה התובע לישון בשופי עוד כשעה עד שעה וחצי ולצאת ב-5:45? פער זמנים זה אינו מתיישב עם הגרסה לה טוען התובע. יש לזכור כי גרסה זו שלו מבוססת על השערות והערכות.

14.        נאמר כי יש מקרים שבהם מידת הראיות שתידרש תהיה פחותה יותר. כך גם במקרה זה, כאשר התובע, לדאבוננו, נפגע בראשו ואיבד את הכרתו וכל האירועים נשתכחו ממנו. יחד עם זאת בגרסתו הסברתית כאמור יש קשיים לוגיים, שבעטיים לא נוכל לקבלה: השעה בה אירעה התאונה ומיקומה כמוסבר לעיל.

15.        התובע, בנסיעתו לצומת אשדוד, סטה אפוא מהמסלול "סטייה של ממש" וסטייה זו מנתקת את הקשר בין התאונה לבין העבודה וביטוח סיכוני הדרך אינו חל עליו.

16.        לא זו אף זו, יש לדחות התביעה אף מאחר והתאונה לא היתה תולדה של סיכוני הדרך. מר אלי מלאך, שהיה עד לתאונה, העיד (פרוטוקול עמ' 20 שורות 8-11) כי ראה את רכבו של התובע במסלול השמאלי בכביש המהיר שיורד מכביש 4 לכיוון אשדוד (מסומן על המפה נ/1) כשהוא נוסע ברוורס (אחורה) (עמ' 20 שורה 1-8). מדובר בהתנהגות פושעת שמנתקת את האירוע מסיכוני דרך סבירים, וראה עב"ל (ארצי) 593/07 ניקולא נ' המל"ל.